שימו לב:
ערבי התקשור והאהבה עם קריון 

ייערכו באפליקציית ZOOM 

הערב הבא: חמישי 24/9 בשעה 20.00 בערב: תקשור קריון ומסרים אישיים לנוכחים

עלות: 80 ש"ח, לתשלום בביט לפני המפגש

מוזמנים לאהבה


נתבקשתי ע"י קריון וההדרכה לפתוח קבוצות של תוכנית להכשרת שליחי אור.

התוכנית עוצמתית ויינתנו בה כלים להרחבה ולהתחברות, כולל תרגילים לגוף וחניכה.

לפרטים - צרו קשר.

גם בימים אלה ניתן לקבוע מפגש לתקשור אישי עם קריון.

זהו תקשור מעצים, שבו קריון עונה על כל השאלות, מבלי שנשאלו

התקשור נערך דרך אחת מהאפליקציות והתשלום בביט.

לפרטים נוספים - צרו קשר


רוצים להיות מתקשרים עוצמתיים ומדוייקים? לחיות באיכות חיים? קורס התקשור יתן לכם את הכלים לכך. 

לפרטים - צרו קשר


רוצים את קריון אצלכם? ארגנו קבוצה ונגיע בשמחה.

לפרטים נוספים - צרו קשר


על פי בקשתו של קריון הקמתי קבוצות של אחוות הנשים הלמוריאניות.

המפגשים פתוחים לכל הנשים השומעות את הקריאה. הם עוצמתיים, חוויתיים ומלווים בתקשורי קריון.

המפגש הבא ייערך בחוף הים בפלמחים. שני 14.9 בשעה 17.00

נערוך טקסים, כפי שהיו בלמוריה וכן ארוחה משותפת.

עלות: 80 ש"ח

מוזמנות להעצמה ולאהבה

טכניקת HOPE החדשנית והיעילה מחוללת ניסים בכל תחומי החיים והכל במפגש חניכה עוצמתי אחד!! ניתן לקרוא עליה כאן באתר. לפרטים נוספים - צרו קשר.

 
 
 
 

דרכו של ג'ון

 
 
 

דרכו של ג'ון

 תקשור קריון 17.1.08

 תוקשר ע"י דורית ישראל

 
 ברוכים הבאים, הנני קריון מהשירות המגנטי.
 אני מייצג כאן את האנרגיה של המשפחה. זו אנרגיה אוהבת. אינני לבד. ביחד איתי נמצאת פמליה גדולה מאוד, שתוכלו לחוש באנרגיה שלה אם תרשו לעצמכם. ליד כל אחד ואחד מכם נמצאת המשפחה האוהבת שלו, שעזבה זה מכבר. אם תעצמו עיניים ותרשו לעצמכם, תוכלו להרגיש את האנרגיה לידכם, סובבת אתכם ואפילו לוחצת את גופכם.
 אל תפחדו מהאנרגיה ואל תבהלו ממה שאתם מרגישים, כי כמו שאמרתי, זוהי אנרגיה אוהבת. זו משפחה שאוהבת אתכם, מכירה אתכם ויודעת מי אתם. המטרה שלשמה נמצאת כאן המשפחה היא אחת: לאהוב אתכם. אתם יודעים, אנחנו אוהבים אתכם יותר מאשר אתם אוהבים אותנו, כי המהות שלנו היא האהבה. זהו הרגש היחיד שפועם בליבנו המלאכי וזו הסיבה שאנחנו מקנאים בכם, בני האדם. אתם חווים מגוון גדול של רגשות. החיים שלכם כל כך מעניינים ומלאי הפתעות. אתם, בני האדם, אוהבים לכנות זאת "חיים קשים", אבל אם תגביהו את נקודת המבט שלכם, תוכלו להבין שהחיים אינם קשים. הם מאוד מעניינים.
 אנחנו נמצאים בפתחה של תקופה חדשה, מרגשת ומלאת הפתעות ואפילו אנחנו, שאמורים לדעת הכל, איננו יכולים לשער את שעתיד לקרות. אנו רואים את הפוטנציאל, אבל אתם, בני האדם, מפתיעים אותנו פעם אחר פעם. אתם מקדימים את המאוחר, משנים את המציאות ויוצרים בעבורכם עולם חדש, עולם מרגש.
השנה החדשה שבפתחה אנו נמצאים – ואני יודע שאין זו השנה היהודית, העברית – השנה הזו הולכת להיות שנה של התחלות חדשות לכל אחד. כל אחד בתחומו. אני מאיץ בכם לקבל בברכה את השינויים ולאמץ אותם אל ליבכם.
 
היום אני רוצה לספר לכם סיפור. זהו סיפור אמיתי. זהו סיפור שאכן התרחש.
 במדינה רחוקה מכאן היה גבר צעיר, שנכנה אותו בשם "אוראל". זה איננו שמו האמיתי, אבל זהו שם הלב שלו. אוראל היה גבר מוכשר, שעבד בעבודה מעניינת. חבריו לעבודה אהבו אותו. הבוסים שלו אהבו אותו. הוא היה חרוץ ומוכשר וקודם מידי פעם לתפקיד בעל אחריות גדולה יותר. משכורתו היתה טובה והוא גר בדירה יפה, שאותה ריהט בטוב טעם. היתה לו מכונית חדשה, ששירתה אותו נאמנה והיו לו כל התנאים להיות מרוצה מחייו.
החברים תמיד קינאו בו, "יש לך הכל", אמרו.
אבל אוראל, מבלי שאמר זאת לאף אחד, חש בעמקי נשמתו בחסר מסויים בחייו. הוא לא ידע מהו אותו חסר, שכן, כפי שאמרתי לכם, הכל היה טוב בחייו. היו לו שפע של חברים וגם בנות זוג היו לו מפעם לפעם. החסר היה עמוק וגרם לו אי שקט. הוא לא גילה זאת לאף אחד.
 
יום אחד החליט לעשות מעשה.
 
הוא התפטר מעבודתו, מכר את דירתו ומכר את המכונית היפה שלו. במקום כל זאת, קנה קרון גדול, שיכול היה לנהוג בו.
הוא נפרד לשלום מחבריו, שלא הבינו את מעשהו, נפרד לשלום מחבריו לעבודה ומהבוסים שלו, שניסו לשכנע אותו כי המעשה טיפשי, אבל אוראל היה נחוש בדעתו לבדוק מהו אותו חסר שהרגיש לאורך השנים.
הוא הכניס אל הקרון מעט בגדים ואוכל ויצא לדרך. "הפעם", אמר לעצמו, "אתן ללב להוביל אותי. אסע לאן שליבי אומר לי".
 
וכך יצא לדרך, עזב את העיר שבה גר והחל לנסוע.
 ליבו משך אותו אל הדרכים הצדדיות, שעוברות בעיירות קטנות ובשדות רחבים ולא אל הדרכים הראשיות והגדולות. ככל שנסע והתרחק מהעיר, הרגיש כיצד השמחה ממלאת את ליבו. הוא הביט על הדרך, והיא היתה כל כך יפה. הוא לא חשב כלל לאן הוא רוצה להגיע. הוא רק נהנה מהדרך וממה שראו עיניו. כשהגיע הלילה, היה מחנה את הקרון במקום המיועד לכך וישן. כשהיה מתעורר בבוקר, התעורר עם שמחה ועם תחושה של חופש. "זו תחושה שלא חשתי בה שנים רבות", אמר לעצמו. "נראה לי שאני מאושר".
אוראל המשיך לנסוע בדרכו, כשהוא עובר ממקום למקום, מכיר אנשים חדשים, רואה נופים חדשים וחווה חוויות של מקומות, שיתכן שלא היה מגיע אליהם לעולם אלמלא יצא לדרך ונסע בעקבות ליבו.
 כך עברו עליו שנתיים של נסיעות בדרכים. הוא לא התעייף ולא שבע ורק רצה עוד ועוד. ליבו משך אותו הלאה, עד שיום אחד מצא את עצמו בפתחו של מדבר רחב ידיים. הוא חש שליבו מושך אותו אל הדרך הזו, ומכיון שכבר אמר לעצמו שבנסיעה הזאת הוא הולך עם הלב – נכנס אל המדבר.
 שעות של נסיעה והנוף לא משתנה. כשהגיע הלילה, עצר בצד הדרך וכשעלה הבוקר המשיך בדרכו. יומיים תמימים והמדבר לא נגמר. הנוף היה משעמם. לא היה בו שום דבר חדש ולא היה בו שום דבר מרגש. לאט לאט החלו המחשבות עוברות במוחו: "מדוע אני נמצא כאן? אולי כדאי שאחזור על עקבותי? מה כבר יש כאן לראות?"
כשהמחשבות החלו להציק לו עוד ועוד – עצר בצד הדרך. קול ההגיון אמר לו לפנות חזרה, לצאת מהמדבר ולבחור בדרכים אחרות, מעניינות ומרגשות יותר. מצד שני - הרי ליבו היה זה שמשך אותו לכאן מלכתחילה.
הדילמה לא היתה פשוטה. הדבר ההגיוני ביותר מבחינתו היה לחזור על עקבותיו.
 מה אתם הייתם עושים במקומו?
 רוב בני האדם היו נשמעים לקול ההגיון, היו חוזרים על עקבותיהם ונוסעים בדרך אחרת, יפה יותר, מעניינת יותר ומרגשת יותר.
מה אתם הייתם עושים? מה היתה ההחלטה שלכם במקרה זה?
בני האדם אוהבים לחשוב על עצמם כאנשים הגיוניים.
 אוראל, לעומת זאת, אמר לעצמו את הדברים הבאים: "כשיצאתי לדרך החלטתי ללכת עם הלב. החלטתי לא להניח הנחות לגבי הדרך שהלב יוביל אותי בה, והנה, הוא הוביל אותי אל המדבר. אינני יודע מדוע הוא עשה כן, אבל אני סומך על הלב שלי." ועם האמירה הזאת התניע את הרכב והמשיך לנסוע במדבר.
 הוא עשה את המעשה הכי בלתי הגיוני שאדם יכול לעשות: לא ללכת עם ההגיון.
 הוא המשיך בנסיעה.
עוד יום במדבר. לילה. בוקר. ציפורים טורדניות בראשו החלו להשמיע בשנית את ציוציהן: מה אתה מחפש כאן?
אוראל החליט לשלוח אותן לדרכן ולהמשיך הלאה.
בצהרי אותו יום התגלה לפניו, לפתע, מחזה מרהיב:
עיר בלב המדבר. במקום הכי בלתי צפוי היו בתים ועצים, מה שגרם לו לחשוב שבודאי פטה מורגנה הוא רואה לפניו. "לא יתכן שזה אמיתי. אני רק מדמיין זאת", אמר. אולם כשהמשיך בנסיעה, התגלתה לו העיר עוד ועוד. היתה זו עיר גדולה ושלטי ניאון מבהיקים האירו, אף שהיה זה אמצע היום. הוא התקרב אל העיר, וכשהגיע אל שעריה ראה שלט: ברוכים הבאים ללאס וגאס.
אוראל נכנס אל העיר והתאהב בה ממבט ראשון. פתאום הרגיש בבית.
"עכשיו אני מבין מה משך אותי אל המדבר", אמר לעצמו. "עכשיו אני מבין מדוע הייתי צריך לעבור את הדרך הזו: כדי להגיע אל המקום הנפלא הזה."
 אעצור כאן את הסיפור. רק אומר לכם, ששמו האמיתי של אוראל היה ג'ון. הוא אינו בין החיים היום, אבל משפחתו עדיין שם. אולי אספר לכם בפעם אחרת מה קרה לג'ון במקום הזה.
 
כעת, אסביר לכם דבר אחד לפני שאשאל אתכם כמה שאלות:
המקום שאתם קוראים לו "לאס וגאס" מוכר לכם כאזור של בתי מלון ובתי קזינו, אבל האם ידעתם, שזהו אחד מהמקומות בעלי האנרגיה החזקה ביותר שנמצאים כאן על פני הפלנטה? אכן, כך הוא הדבר ולכן, אין זה סתם שהאנרגיה הזו משכה אליה את ג'ון-אוראל.
 וכעת אני רוצה לשאול אתכם כמה שאלות:
האם גם אתם הייתם מעזים לעשות את המעשה שעשה ג'ון-אוראל?
כמה מכם הולכים עם הלב שלכם ולא נותנים להגיון לבלבל אתכם?
כמה מכם מניחים הנחות לגבי הדרך שאליה אתם יוצאים ועוזבים אותה כשהיא אינה עומדת בציפיות שלכם?
כמה מכם מתמקדים אך ורק ביעד?
כמה מכם ממוקדים כל כך ביעד עד שאינכם רואים כלל את הדרך?
כמה מכם לא רואים את הדרך ולא נהנים ממנה?
כמה מכם הולכים בדרך ולא חשים בה שמחה או תשוקה או רצון לשיר ולרקוד?
 
אתם מבינים, ג'ון-אוראל לא היה כזה. היעד שהוא הציב לעצמו היה ללכת עם הלב, וזו הסיבה שהוא נהנה מהדרך. הוא הרשה לעצמו להביט בה.
 
אני משאיר אתכם עם השאלות הללו. כל אחד חייב את התשובות האלה אך ורק לעצמו ולא לאף אחד אחר. אולי גם לילדים שלו....
 האם אתם מבינים כמה הפתעות יכולות להיות בדרך? האם אתם מרשים לעצמכם ליהנות ממנה? האם אתם חיים מתוך ציפיה של ילד? האם אתם מרגישים שהעולם פתוח בפניכם?
התשובות לכל השאלות הללו צריכות להיות: כן, כן, כן וכן, כי אז תוכלו לחיות את החיים שאתם באמת רוצים לחיות.
 
ועם הדברים הללו אני נפרד מכם בצער רב, עד לפעם הבאה.
חלק מהפמליה שאיתי יעזוב וחלקה ישאר עוד זמן רב ותוכלו להרגיש באנרגיה שלה.
 
צאו לדרך עם שמחה בלב.
 
כי כך הוא הדבר.
 
 

 

גרסה להדפסה גרסה להדפסה       שליחה לחבר שליחה לחבר